ההפיכה המשטרית של אהרון ברק, שנעשתה ברמייה (ומיותר לציין: ללא הידברות), היא הסיבה לצורך ברפורמות

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, מתארת בספרה את המטרה והשיטה:

"המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה"
"התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום בו שולטת שפה משלו, ההופכת נפוצה ומובנת יותר בחברה הממושפטת שלנו. השיח השורר בו הוא שיח פנימי של מומחיות. מונחים כמו סבירות ומידתיות הם חלק משיח פנימי של גילדה מקצועית. לאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה משפטית אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה מתאפשר המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות. קבוצות אינטרס אחרות, הנעדרות את הכרת הקודים הנדרשים, אינן יכולות אפילו להתחרות בתנאים שווים על אפשרות עיצוב המדיניות"
 

אבני דרך להפיכה המשטרית של אהרון ברק

1980, יולי: אהרון ברק מבטל את הצורך בזכות העמידה עבור עותרים ציבוריים ובכך מאפשר לעצמו לשלוט ולקבוע בכל נושא באמצעות הזמנת עתירות מ"עמותות הבית" שנוצרו לאחר הפסיקה וכך למעשה אפשר לעצמו לשלוט גם ברשות המבצעת באמצעות האפשרות להפוך כל החלטה חוקית כרצונו וע"פ האינטרס שלו (פס"ד סגל).
1992: בלחצו של ברק, הכנסת מעבירה חוק עם שם שיווקי אבל עם ניסוח אמורפי המאפשר פרשנות אינסופית: "חוק יסוד חוק האדם וחירותו", ברוב של 32 מול 21, באמצע הלילה, תוך הונאה של נבחרי הציבור שהצביעו בעדו או נעדרו, שהחוק לא יאפשר פסילת חוקים.
1993, ספטמבר: אהרון ברק מונע מרבין להציג את עמדתו בפני בג"צ וקובע שהיועמ"ש הוא המחליט מהי עמדתו של ראש הממשלה (הלכת דרעי-פנחסי), ובכך הוא דרס זכות אדם בסיסית של חופש דעה ומחשבה, הנדרסת בעקבות פסיקתו עד היום.
באותו פס"ד פסק ברק בניגוד לחוק, ואפשר ליועמ"ש לפטר שרים באמצעות כתב אישום, ובכך יצר את התשתית לתעשייה של תפירת תיקים באמצעות עלילות שקר ככלי לשליטה על מינוי שרים ולסחיתה באיומים של נבחרי ציבור ככלי המאפשר לכפות עליהם מדיניות ופעולות שלטוניות.
1995, אפריל: ברק מאפשר לשופטים לפסוק לגבי חוזה בשונה מלשון החוזה. כך מאפשר ברק לשופטים לחייב אפלייה על בסיס גזע,צבע עור\בגד,מין,אמונה,השקפה כאשר לשון החוזה תומכת בצד שגזעו אינו תואם להעדפתו של השופט או לאינטרס הכספי האישי או הקבוצתי של השופט. החוק גרם לנזק גדול לכלכלת ישראל בגלל הקושי להגן על עסקאות בחוזה שניתן לאכפו.
1995, נובמבר: ברק מכריז על חוקה ונותן לעצמו סמכות לפסול חוקים, לראשונה בישראל, ללא כל הרשאה בחוק, באמצעות פס"ד המזרחי, שניתן כמה ימים לאחר רצח רבין כאשר תשומת הלב הציבורים אינה פנויה להבין את ההפיכה המשטרית (ושוב: ללא דיון ציבורי).

התחלה של פסילת חוקים ללא סמכות בחוק, נובמבר 1995

עו"ד זיו מאור: "9.11.1995 בזמן שמדינת ישראל שרויה בהלם ובאבל על על רצח ראש הממשלה הוא התאריך שבו בחר אהרון ברק לפרסם את פסק דין המזרחי, פסק הדין שבו הוא המציא שבתי המשפט בישראל מוסמכים לבטל חוקים. זו פרקטיקה מוכרת אצל ברק וכמה מממשיכיו, את המכות הכי גדולות לדמוקרטיה הישראלית הוא הנחית בזמן שדעת הקהל עסוקה במשהו אחר"
עו"ד דרור חוטר ישי, לשעבר יו"ר לשכת עורכי הדין: "אצלנו מה שקרה היום, זה שאין הפרדת רשויות והרשות המשפטית התנשאה על שתי הרשויות האחרות… זה קרה בגלל כמה דברים שהשופט ברק הכניס לתוך המערכת, כולם פסולים, ואחד האמצעים שלו היה הבג"צ"